בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' אריה בע"מ - חברה לבטוח ואח'

החלטה

עניינו של תיק זה הוא בתביעת תחלוף שהוגשה על ידי התובע, המוסד לביטוח לאומי [ להלן: "המל"ל" ] בגין סכומים ששולמו על ידי המל"ל לגב' לוסיה ארנרייך [ להלן: "הנפגעת" ] כ"קצבת סיעוד" לפי פרק י' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1995.

בבסיס התביעה תאונת דרכים שארעה לנפגעת ביום 28.2.01 [ להלן: "התאונה" ] בה נגרמו לנפגעת נזקי גוף בגינם שלמו הנתבעות פיצויים.

לפי המל"ל, בגין נזקי גוף אלה שולמו לנפגעת תשלומי קצבת הסיעוד אותם [ למעשה את חלקם, כפי ההסכם שלהלן ] הוא מבקש להחזיר לעצמו מהנתבעות; לעניין זה נסמכת התביעה על ההסכם שבין המל"ל לבין חברות הביטוח, לרבות הנתבעות, אשר עקרונותיו ותנאיו פורטו בפסקי דין רבים של ערכאות השיפוט השונות במדינה [ להלן: "ההסכם"; ההסכם, על תיקוניו ומיני הבנות הקשורות בו, צורף גם לכתב התביעה בתיק הנוכחי ואין עליו מחלוקות ].

עניינה של החלטה זו היא בבקשת הנתבעות למתן רשות להתגונן כנגד תביעת המל"ל, אשר הוגשה ב"סדר דין מקוצר".

טענות הנתבעות הן בשני עניינים כפי שלהלן:

האחד: "הקשר הסיבתי"; לאמור: עד כמה מוטל על המל"ל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה ובין תשלומי הגמלאות ששולמו על ידיו לנפגעת, קרי קצבת הסיעוד, וזאת בהתחשב בגישות השונות [ אם אכן יש גישות שונות ] לפרשנותו של סעיף 3 להסכם, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה הנ"ל ולרבות השאלות כיצד יש להוכיח קשר סיבתי זה ועד כמה הוכח במקרה זה, אם הוכח.

הנושא השני: "שאלת הריבית"; לאמור: האם חייבת הנתבעת בתשלום הריבית הגבוהה יותר לעומת הריבית הנפסקת ברגיל על ידי בתי המשפט, כפי הקבוע בהסכם הנ"ל, בנסיבותיו של המקרה; עניין זה קשור גם לשאלה הפרשנית העומדת בבסיס השאלה הנ"ל והיא - עד כמה ניתן לומר שחלות הריבית הנ"ל היא מותנית?

במהלך הזמן שחלף [ אולי זמן רב מידי, אך בסופו של יום, יש בכך גם קצת תועלת, כפי שלהלן ], ניתנה על ידי החלטה בתיק אחר, אשר עניינה הוא באותן שאלות אשר נידונות בתיק זה ומבחינתי היא החלטה המייתרת את הצורך בהנמקת החלטה זו.

כוונתי היא להחלטה שניתנה על ידי בתיק אז' 35433/05, המוסד לביטוח לאומי נ. קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ, מיום 15.10.09 [ פורסם באתר "נבו" ].

אין בכוונתי לחזור על הדברים שנכתבו שם, והם פתוחים בפני באי כח הצדדים וכל מי שירצה לעיין בהם באתר הנ"ל.

תוצאת הדברים היא, בכל הנוגע לנושאים כאן, דלקמן:

לשאלת הקשר הסיבתי, אשר על המל"ל להוכיחו, די, לטעמי בדרך כלל, ואולי הכרחי, בהגשה של פרוטוקול ומסקנות הערכה של האחות הסיעודית, ככל שיש בו משום קביעה של הקשר הסיבתי בין המגבלות טעונות קצבת הסיעוד ובין התאונה.

מאידך, איני יכול לקבוע, עפ"י הדו"ח הנ"ל, כפי שצורף לכתב התביעה כחלק מנספח ה' , כי הובהר באופן משביע רצון הקשר בין מגבלות הנפגעת ובין קצבת הסיעוד, כולה או חלקה.

לעניין זה מהראוי ליתן לנתבעות רשות להתגונן.

לשאלת גובה הריבית המגיעה למל"ל, בהנחה שיזכה בתביעתו, כולה או חלקה, הבאתי בהחלטתי הנ"ל את פסיקת בית המשפט העליון המקבלת את גישת המל"ל, ועניין זה אינו עוד נושא לדיון בהליכים ממן זה, ודין הוא שאין לנתבעות הגנה בעניין זה.

בנתון לאמור לעיל, אני מקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן וקובע את התיק לקדם משפט ביום 26.12.10 שעה 12.30.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תש"ע, 11 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: